פסק-דין בתיק ב"ל 6107-10-11

1.         זהו ערעור שהוגש על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 7.8.11 אשר קבעה למערערת נכות רפואית בשעור 30%.

2.         לטענת המערערת וב"כ, המערערת סובלת מהפרעה נפשית קשה המקשה ביותר על תפקודה היומיומי וזאת כבר משנת 1995, ובעבר נקבעה לה נכות נפשית בשעור 40%, והועדה לא התייחסה ולא הסבירה במה לדעתה השתפר מצבה של המערערת כשנקבעו לה כיום 30% לעומת מצבה עת נקבעו לה 40% בגין ליקוייה בתחום הנפשי.

            עוד טענה, כי הועדה לא ניתנה ביטוי הולם לאמור במכתבו של הרופא המטפל במערערת ד"ר אורי מילר מיום 28.2.11 ולא ברורה קביעת הועדה כי מחלת המערערת הינה ברמיסיה.

            כן טענה, כי יש סתירה בין מסקנת הועדה למסמכים הרפואיים שעמדו בפניה ותלונות המערערת שמצבה רק הוחמר.

3.         ב"כ המשיב בתגובתו טען, כי החלטת הועדה ניתנה לאחר ששמעה את המערערת ועיינה במסמך הרופא המטפל ד"ר מילר ממנו עולה כי הגיבה לטיפול תרופתי ומדובר בהחלטה שניתנה עפ"י שיקול הדעת המסור לועדות ולא נפל בה פגם משפטי.

            כן ציין כי הנכות בשעור 40% נקבעה למערערת כנכות זמנית ולפרק זמן מוגבל בשנת 2006.

4.         לאחר שעיינתי בטענות ב"כ הצדדים וביתר מסמכי התיק, להלן החלטתי:

            הועדה נשוא הליך זה קבעה למערערת 30% נכות בתחום הנפשי עפ"י סעיף 33 ג' בגין הפרעה דלוזיונלית ברמיסיה .

            הועדה מציינת כי עיינה במכתב הרופא המטפל מ- 2/11 ד"ר אורי מילר, בו מאובחנת כסובלת מהפרעה דלוזיונלית שהגיבה לטיפול בסמאפ שהוחלף במשך הזמן, ומעניקה לה סעיף נכות בגין הפרעה דלוזיונלית ברמיסיה.

5.         עיון באישור הרפואי של ד"ר מילר אותו מזכירה הועדה במלואו מעלה כי המערערת מאובחנת כלוקה מהפרעה דלוזיונלית.

            ד"ר מילר מציין בסוף אישורו את הדברים הבאים:

            "לאחרונה בעקבות פיטוריה והחלפת ה- semap בתרופה אחרת, אשר נראית פחות מתאימה לה, היא נעשתה מתוחה ופחות מאזנת, עם חזרה חלקית של התסמינים הפרנואידים".

            לאור דברים אלה, לא ברורה החלטת הועדה ממנה עולה כי סבורה שמצבה של המערערת מצוי ברמיסיה והצדק עם ב"כ המערערת כי לכאורה לא עולים בקנה אחד תלונות המערערת והמסמך הרפואי של הרופא המטפל עם מסקנות הועדה ממנה ניתן להסיק כי לדעתה מצבה הוטב לאור שעור הנכות שנקבעה.

6.         גם אם אמנם הנכות שנקבעה בעבר היתה נכות זמנית ואין צורך משפטי דווקני להסביר במה הוטב מצבה של המערערת לעומת מצבה עת נקבעה הנכות בתחום הנפשי בעבר, לאור אופי מחלתה של המערערת והאבחנה הרפואית יש מקום לשיקול מעמיק אם אכן חל שינוי לטובה במצבה כאשר לכאורה אין הדבר מוצא ביטוי בעמדת הרופא המטפל.

7.         התוצאה, איפוא, כי הערעור מתקבל.

            עניינה של המערערת יוחזר לועדה הרפואית לעררים על מנת שתשקול שוב את עמדתה לענין שעור הנכות הנפשית בשים לב לתלונות המערערת, תיקה הרפואי ואישור הרופא המטפל ד"ר מילר ובפרט הסייפא לאשור זה .

            המערערת תוזמן להופיע ולטעון בפני הועדה טרם מתן החלטתה.

            הועדה תנמק החלטתה.

            משהמערערת היתה מיוצגת ע"י עו"ד במינוי מטעם הלשכה לסיוע משפטי - אין צו להוצאות.